אנקופרז בילדים – להבין, לזהות ולטפל נכון
אנקופרז (Encopresis) הוא מצב שבו ילד שעבר את גיל 4 ממשיך להתלכלך בצואה, גם לאחר שכבר למד להשתמש בשירותים. מדובר בתופעה רגשית-גופנית מורכבת, שפוגעת בכ־2–3% מהילדים – ולעיתים מלווה בבושה גדולה, בלחץ מצד ההורים ובקשיים חברתיים בבית הספר או בגן.
למה זה קורה?
ברוב המקרים, אנקופרז נובע מעצירות כרונית. כשהילד מתאפק זמן רב, הצואה מתקשה ונשארת במעי הגס. בהמשך, הגוף “מאבד תחושה” – והצואה הנוזלית שמצטברת מאחור מתחילה לדלוף בלי שליטה.
הילד עצמו לרוב לא עושה זאת בכוונה – אלא מאבד שליטה פיזיולוגית אמיתית. לעיתים ההורים מפרשים זאת כהתנהגות “עצלנית” או “מרדנית”, אך חשוב להבין שמדובר במצב רפואי ורגשי גם יחד.
גורמים נוספים שיכולים להשפיע:
- חוויות של לחץ, חרדה או טראומה רגשית – מעבר דירה, גירושין, שינוי מסגרת ועוד.
- פחד משירותים – בעיקר אם הילד חווה כאב בזמן יציאה.
- חוסר סבלנות בתהליך גמילה – כשהילד נדרש “להתבגר” מהר מדי.
- לעיתים נדירות – סיבות נוירולוגיות או פיזיולוגיות אחרות.
איך מטפלים באנקופרז?
הטיפול חייב להיות משולב – רפואי, תזונתי ורגשי:
- בדיקה רפואית מלאה – כדי לוודא שאין בעיה אורגנית במערכת העיכול.
- טיפול בעצירות – שינוי תזונתי, שתייה מספקת ולעיתים גם שימוש בתכשירים לריכוך הצואה (בהנחיית רופא בלבד).
- עבודה רגשית-התנהגותית – טיפול רגשי או פסיכולוגי, עידוד הילד, חיזוק תחושת השליטה והביטחון.
- שיתוף פעולה משפחתי – חשוב שההורים ילמדו כיצד להגיב בסבלנות, בלי ביקורת או עונשים. הילד צריך להרגיש שיש לו גיבוי ותמיכה.
מתי לפנות לעזרה מקצועית?
אם המצב נמשך יותר מחודש, או אם הילד סובל מכאבים, בושה או הימנעות מחברה – כדאי לפנות לרופא ילדים או לגסטרואנטרולוג, ולעיתים גם לפסיכולוג ילדים.
בשורה מעודדת
עם טיפול נכון ועקבי – רוב הילדים משתחררים מאנקופרז לחלוטין. המפתח הוא להבין שזה לא באשמת הילד, ולא לוותר על התמיכה בו גם בתקופות הקשות.